top of page
הבנת היחסים במבט לאחור, מפנה מקום ליצירה חדשה היום
כשאנחנו גדלים והופכים להורים, אנחנו מתחילים לבסס שורשים ולצמוח מעלה.
ובכלל, במעבר להורות, אנחנו מסתכלים קצת אחורה וקצת קדימה בין העבר לעתיד,
קצת מטה לילדים, וקצת מעלה להורים.
"בתהליך נביטה השורשון גדל ומפתח יונקות,
אשר מתחילות לקלוט מהקרקע מים וחומרי מזון.
הנצרון גדל, בוקע מעל פני הקרקע, מצמיח עלים ומתחיל בתהליך ההטמעה.
כעת הצמח נעשה עצמאי."
כשמקשיבים היטב,
ממש ממש בשקט פנימה
אפשר כמעט לשמוע את הזרעים בתוכנו נובטים.
את הסדק הקטן שממנו הכל מתחיל.
כל תהליך רגשי של הקשבה, לאורך ולרוחב זכרונות הילדות,
והיחסים עם דמויות שנכנסו ויצאו מחיינו, מאפשר להעמיק את השורש ולהזדקף עוד.
"הנביטה היא התעוררותו של העובר לחיים פעילים,
צמיחתו ויציאתו מתוך הזרע בצורת נבט.
פעילות הצמיחה של העובר נפסקת בשעה שהוא מחובר עדיין לצמח-האם,
ובמרבית המקרים היא מסוגלת להתחדש רק לאחר שהעובר ניתק מאמו.
הנביטה היא אחד השלבים הקריטיים ביותר במחזור חייו של כל צמח".
הילדים שלנו הם הבחירה הכי מוצלחת שלנו.
העשייה היומיומית שמסבה גאווה וסיפוק עצמי.
הראשונים שלא דורשים בחינות סף לתפקיד,
שסומכים עלינו עם אחריות כבדת משקל.
הם שמוציאים מאתנו את המיטב, עוזרים לנו להשתפר וללמוד עוד אודות עצמנו.
שמזכירים לנו את עצמנו בתור הילדים של הורינו. האחים לאחיינו ואחיותינו.
מאלצים אותנו ללמוד גמישות ולחוות רגש.
שיוציאו מאיתנו את המיטב בכל מחיר.
הם ששמים בפרופורציה את איתני הטבע והחיים בכלל.
לפעמים כדי להגיע לשם, לראות את הדברים בצורה שקולה, צריך הקשבה.
הבנת היחסים במבט לאחור מפנה מקום ליצירה חדשה היום.
החששות יכולים להתחלף בקבלה.
bottom of page